פסק-דין בתיק ת"א 7125/05

1.         לפני תביעת קטין (יליד 12.1.92) אשר נפגע בתאונת דרכים קשה, עת נדרס על ידי משאית בהיותו הולך רגל. התאונה ארעה ביום 19.3.05. פגיעותיו מתוארות על ידי ד"ר לאו בחוות דעתו כדלקמן:

"שברים בעצמות בירך והשוק השמאלית, חבלה ברגל הימנית שדרשה קטיעת הגפה מעל הברך, שבר באגן, ופציעתה ברקמות הרכות של הירך השמאלית. השברים ברגל שמאל קובעו ניתוחית, ועבר ניתוחים נוספים כולל השתלת עור בירך שמאל. נותרו לו צלקות מרובות בגפיים התחתונות, קטיעת רגל ימין מעל הברך, שדורשת שימוש בפרוטזה ארוכה המעבירה משקל דרך המפשעה והישבן, וחיבור גרוע של השוק השמאלית בזווית קלה. בעת בדיקה משתמש בקביים ופרוטזה ארוכה ברגל ימין תוך צליעה בולטת".

לאור זאת נקבע על ידי המומחה כי לתובע נכות של 65% בגין קטיעת גפה, 10% בגין צלקות מכערות בגופו, ו-10% בגין חיבור גרוע של שברים בעצמות השוק השמאלית. סה"כ נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 71%.

עד כאן אין מחלוקת בין הצדדים. הצדדים חלוקים בשני מישורים. האחד - מהו שיעור הנכות התפקודית של התובע. והשניה - גובה הסכומים הנגזרים, עקב כך, בראשי הנזק השונים, ונחיצותם של רכיבים אחדים.

דיון

הנכות התפקודית

2.         לשיטת התובע, הנכות הרפואית של התובע הינה בשיעור 100% ולחלופין זו נכותו התפקודית לעניין כושר ההשתכרות, זאת לאור האמור על ידי המומחה ד"ר לאו שקבע:

"עקב צליעה קשה הקשורה לשימוש בפרוטזה ארוכה ברגל ימין יש לצפות לאורך זמן עומס כבד וממושך על הגב ועל הפרקים של הרגל השמאלית. כמו כן עקב חיבור גרוע של השבר בשוק שמאל יש לצפות לעומס יתר ממושך על הברך והקרסול ברגל שמאל. העומס הממושך ובלתי שגרתי המתואר, מעלה את הסבירות שהנבדק יסבול מתוצאות של מחלת פרקים ניוונית בפרקים הנדונים מוקדם מהצפוי באוכלוסיה הממוצעת. מוגבלות תפקודית עתידית בעקבות מחלה ניוונית כמתואר יש לייחס באופן חלקי לתוצאה של התאונה הנדונה."

הואיל, ולטענתו, המומחה לא נחקר על חוות דעתו, הרי שיש לקבל קביעה זו. דעתו של ד"ר לאו, המומחה שמונה על ידי בית המשפט, מקובלת עלי (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא, פ"ד נו(2) 936, 948).

הנתבעים, לעומתו, טוענים כי הנכות הרפואית בשיעור 71% שנקבעה לתובע, אינה מהווה קנה מידה לקביעת נכותו התפקודית באשר נכותו אינה מונעת ממנו מלתפקד. הנתבעים סומכים ידיהם על הראיה שהוגשה, קלטת (נ/17), בה רואים את התובע מהלך ללא קביים, ועושה פעולות ברגליו, דבר הסותר את עדותו  בענין יכולתו התיפקודית.

כיצד נקבע אפוא את הנכות התפקודית של התובע?

3.         ד' קציר בספרו פיצויים  בשל נזקי גוף, דן בסוגיה זו, כדלקמן:

"שיעור הנכות הרפואית, יש בו, לפעמים, כדי להצביע על שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות, ויש שאינו מצביע עליו. מכאן, שכדי שנכות רפואית תבטא את הפסד הכושר להשתכר, על בית המשפט להשתכנע, שהיא גם בעלת משמעות תפקודית." (שם, 237)

גישה זו אומצה בפסיקה, כך בע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר (קטין), פ"ד מה(1) 580, קובע כב' השופט א' גולדברג:

"אולם גם אם משמשת הנכות הרפואית "מפתח" אין משמעות הדבר כי בכל מקרה על הנכות התפקודית להיות זהה לנכות הרפואית. יש ועל פי ההגיון ונסיון החיים נשללת חפיפה אשר כזאת, בהתחשב, בין היתר, במהות הפגיעה, ונתוניו של הקטין, וקביעת ההפרש (אם כלפי מעלה ואם כלי מטה) תהיה אז בגדר שומתו של בית המשפט." (שם, פסקה 15)

(כן ראו ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3), 799, 800 (1995); ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, תק-על 2005).

 מהראיות שהוצגו לפני (נ/17; נ/19), עולה כי בניגוד לאמור בתצהירו של התובע בעדותו בבית המשפט, התובע יכול ללכת אף ללא קביים. יחד עם זאת, יש להניח כי אין הוא יכול לעשות זאת במשך זמן ממושך, ואין ספק כי לאור אופי הפגיעה כמפורט בחוות הדעת, הדבר קשה, ואף בקלטת נראה כי בהליכתו הוא מדדה.

אשר לפעילויות השוטפות והיומיומיות כגון התלבשות, התקלחות וכיוצא בזה אין לקבל את עדותו, הנוגדת את דוח הפיזיותרפיה משלהי שנת 2005, לפיו התובע: " הינו עצמאי בהורדה ולבישת פרוטזה, מתלבש ומתפשט לבד, נועל ומוריד נעליים לבד".

שיעור הנכות התפקודית מסור לשיקול דעתו של בית המשפט (ע"א 546/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ(4), 687). לפיכך אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 50%, זאת על דרך האומדן, לאור העובדה שהתובע עדיין קטין ואין ראיות לעניין הפסד השתכרותו בעתיד. (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך כז 717 (2000)).